תפקיד המלנין בצבע פרווה חתלתול

הבנת מלנין: פיגמנט הצבע

מלנין אינו פיגמנט בודד, אלא קבוצה של פיגמנטים קשורים. אצל חתולים, שני סוגים עיקריים של מלנין אחראים לצבע הפרווה: אומלנין ופאומלנין. שני הפיגמנטים הללו, יחד עם חומרים גנטיים, יוצרים את ספקטרום הצבעים שאנו רואים אצל גורי חתולים.

• אומלנין: פיגמנט זה מייצר צבעים שחורים וחום. הצפיפות והפיזור של אאומלנין קובעים את עוצמת הגוון השחור או החום.
• Phaeomelanin: פיגמנט זה אחראי לצבעים אדומים וצהובים. בדומה לאאומלנין, ריכוז הפאומלנין משפיע על העומק והעושר של הגוון האדום או הצהוב.

אומלנין: וריאציות שחורות וחומות

השפעתו של אומלנין משתרעת מעבר לשחור או חום פשוטים. גורמים גנטיים שונים יכולים לשנות את האומלנין, מה שמוביל למגוון של גוונים ועוצמות.

וריאציות בביטוי האומלנין

• שחור: ביטוי מלא של אומלנין מביא לפרווה שחורה עשירה ועמוקת. זוהי תכונה דומיננטית, כלומר נדרש רק עותק אחד של האלל השחור כדי שחתלתול יציג מעיל שחור.
• שוקולד: גן רצסיבי משנה את האומלנין כדי לייצר צבע חם וחום שוקולד. שני ההורים חייבים לשאת את גן השוקולד כדי שחתלתול יבטא תכונה זו.
• קינמון: גן רצסיבי נוסף משנה עוד יותר את האומלנין, וכתוצאה מכך צבע חום-אדמדם בהיר יותר המכונה קינמון. זה נדיר יותר משוקולד ומחייב את שני ההורים לשאת את גן הקינמון.

Phaeomelanin: גוונים אדומים וצהובים

Phaeomelanin אחראי על הגוונים החמים של אדום וצהוב בפרוות של חתלתול. הביטוי של phaeomelanin מקושר לכרומוזומי המין, מה שהופך אותו לתכונה המקושרת למין.

הטבע המקושר למין של אדום

הגן לאדום (או כתום) ממוקם על כרומוזום X. מכיוון שלנקבות יש שני כרומוזומי X (XX) ולזכרים יש כרומוזום X ו-Y אחד (XY), דפוס ההורשה של אדום שונה בין המינים.

• נקבות (XX): נקבות יכולות להיות אדומות, שחורות או שריון צב (שילוב של אדום ושחור). אם נקבה יורשת כרומוזום X אחד עם הגן האדום ואחד עם הגן השחור, היא תהיה שריון צב.
• זכרים (XY): זכרים יכולים להיות רק אדומים או שחורים. מכיוון שיש להם רק כרומוזום X אחד, הם יכולים לרשת רק אלל אחד עבור הגן האדום. חתלתול זכר אינו יכול להיות שריון צב אלא אם כן יש לו סידור כרומוזומים חריג (XXY), וזה נדיר.

גן אגוטי: חשיפת דפוסי טאבי

הגן Aguti ממלא תפקיד מכריע בקביעה אם חתלתול יציג דפוס טאבי או צבע אחיד. הגן Aguti שולט בהפצת המלנין בפיר השיער.

אגוטי מול לא אגוטי

• Agouti (A): האלל האגוטי הדומיננטי מאפשר ביטוי של דפוסי טאבי. לכל שער שיער יש להקות של פיגמנט בהיר וכהה, היוצרות את סימוני הטאבי האופייניים.
• Non-Agouti (א): האלל הלא-אגוטי הרצסיבי מדכא את הגן Agouti, וכתוצאה מכך צבע אחיד. ציר השיער בעל פיגמנט אחיד, המסווה את כל תבנית הטאבי הבסיסית.

סוגי דפוסי טאבי

כאשר הגן Aguti בא לידי ביטוי, מספר דפוסי טאבי מובהקים יכולים להופיע:

• טאבי מקרל: מאופיין בפסים אנכיים העוברים לאורך צידי הגוף, הדומים לשלד דג.
• טאבי קלאסי: כולל דפוסים מתערבלים בצידי הגוף, המתוארים לעתים קרובות כסימוני "עין בול".
• טאבי מנוקד: מציג כתמים בכל הגוף, שהם בעצם פסי מקרל שבורים.
• טאבי תקתק: ידוע גם בשם טאבי חבשי, דפוס זה חסר פסים או כתמים ברורים על הגוף. במקום זאת, כל שערה נקשרת בפיגמנט בהיר וכהה, מה שיוצר מראה "מתקתק".

גן הדילול: ריכוך הצבעים

גן הדילול משפיע על עוצמת האאומלנין והפאאומלנין כאחד, וכתוצאה מכך צבעים רכים יותר דמויי פסטל. גן זה מדלל את גרגירי הפיגמנט, מה שמוביל לביטוי צבע פחות מרוכז.

דילול לעומת לא דילול

• דליל (ד): האלל הדליל הרצסיבי מדלל שחור לכחול (אפור), שוקולד לילך (לבנדר), ואדום לשמנת. שני ההורים חייבים לשאת את הגן המדולל כדי שחתלתול יבטא צבעים מדוללים.
• Non-Dilute (D): האלל הדומיננטי הלא-מדולל מאפשר ביטוי מלא של פיגמנט, וכתוצאה מכך הצבעים השחור, השוקולד והאדום הסטנדרטיים.

דפוסי Colorpoint: פיגמנטציה רגיש לטמפרטורה

דפוסי Colorpoint, הנראים בגזעים כמו סיאמיים והימלאיה, הם תוצאה של אלל רגיש לטמפרטורה שמשפיע על ייצור המלנין. אלל זה מאפשר לפיגמנט להתפתח רק באזורים קרירים יותר בגוף, כגון הנקודות (אוזניים, פנים, כפות וזנב).

איך Colorpoint עובד

האנזים האחראי על ייצור המלנין בחתולי קולורפוינט אינו פעיל בטמפרטורת גוף רגילה. עם זאת, באזורים קרירים יותר, האנזים הופך להיות פעיל, וכתוצאה מכך פיגמנטציה. זה יוצר את הניגוד האופייני בין הגוף החיוור לנקודות הכהות יותר.

וריאציות בצבעי Colorpoint

צבע הנקודות יכול להשתנות בהתאם לגנוטיפ הבסיסי. צבעי colorpoint נפוצים כוללים:

• נקודת חותם: נקודות חומות כהות או שחורות.
• נקודה כחולה: נקודות אפורות.
• נקודת שוקולד: נקודות חומות שוקולד.
• לילך פוינט: לילך (לבנדר) נקודות.
• נקודה אדומה: נקודות אדומות.
• נקודת שמנת: נקודות שמנת.

גנים משתנים אחרים: מורכבות נוספת

בנוסף לגנים העיקריים שנדונו לעיל, גנים רבים אחרים יכולים להשפיע על צבע פרוות החתלתול. גנים אלו יכולים להשפיע על התפלגות הפיגמנט, אורך השיער ומרקם הפרווה.

דוגמאות לגנים משתנים

• גן כתמים לבן (S): גן זה קובע את כמות הפרווה הלבנה על חתלתול. האלל הדומיננטי (S) גורם לכתמים לבנים, בעוד שהאלל (ים) הרצסיבי מביא לצבע אחיד.
• גן מעכב (I): גן זה מעכב את ייצור הפיגמנט בבסיס השערה, וכתוצאה מכך מראה כסוף או מעושן.
• גן שיער ארוך (l): גן רצסיבי זה קובע אם לחתלתול יהיה שיער ארוך או קצר. שני ההורים חייבים לשאת את הגן לשיער ארוך כדי שלחתלתול יהיה פרווה ארוכה.